אדמות המדינה ביהודה ושומרון משתרעות על 35% מתוך כלל שטחי יהודה ושומרון. אדמת מדינה הינה כל קרקע שאינה בבעלות פרטית. מושג משפטי זה נלקח מהחוק העות'מני שהיה בתוקף על פי החוק הירדני מאחר ומדינת ישראל הכירה בתחולת החוק הירדני בשטחי יהודה ושומרון.

בג"צ החליט בשנות ה 80 כי לא תוקם התיישבות יהודית על אדמות פרטיות אשר נתפסו באמצעות צו תפיסה צבאית (בג"צ אלון מורה). עקב כך הוחלט במנהל האזרחי באיו"ש על הקמת צוות "אדמות סקר" שמטרתו הייתה לאתר ולסמן מקרקעין ביהודה ושומרון שניתן להכריז עליהם כרכוש ממשלתי, ורק עליהם ניתן להקים יישובים.

עבודת האיתור וסימון הקרקעות בוצעה באמצעים פרימיטיביים אשר עמדו לרשות צוות אדמות הסקר נכון לאותם שנים; מפות, תצלומי אוויר, סיורים וכדו'. על בסיס עבודת צוות אדמות הסקר חתם הממונה על הרכוש הנטוש והרכוש הממשלתי על תעודות הכרזה לאותן קרקעות כרכוש ממשלתי. בשונה מהליך של הפקעה בו הרשויות מפקיעות את זכויות הבעלים מהקרקע בהליך כפוי, הליך ההכרזה הוא למעשה הכרזה רשמית על אדמות שהיו מאז ומעולם אדמות מדינה, ואין בהליך זה הפקעת בעלות כלל. חשוב להדגיש כי עצם הכרזה זאת של הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי אינה מהווה תנאי להפיכת הקרקע המוכרזת לרכוש ממשלתי, אלא קובעת חזקה ראייתית בלבד לפיה תחשב אותה קרקע כרכוש ממשלתי כל עוד לא הוכח אחרת. לאחר ההכרזה על הקרקע כרכוש ממשלתי המנהל האזרחי העביר במהלך השנים את הזכויות במקרקעין לתושבים ישראליים במסגרת  הקמת יישובים.

עם הזמן וככל שהתפתחה הטכנולוגיה התגלו סטיות משמעותיות ואי דיוקים של תוואי הקו המגדיר את מיקום אדמות המדינה ולכן בראשית שנות ה 2000 הוקם צוות הקו הכחול, צוות אשר מטרתו סימון ותיחום אדמות מדינה באמצעים מדויקים יותר.

צוות הקו הכחול השתמש באמצעים טכנולוגיים חדישים והחל בעבודת מיפוי מחודשת של שטחי אדמות מדינה. בנוסף לכך מיפה הצוות גם את השטחים אשר הוכרזו כרכוש ממשלתי על בסיס המיפוי שערך צוות אדמות הסקר הקודם. עקב כך נוצר מצב שבהינף קו גם בתים חוקיים – אשר נבנו בהיתר ואישור של הועדות המקומיות וכן בהתאם לאישורי המנהל – הוצאו מתחומי  אדמות המדינה, למרות שמבחינה גאוגרפית יכול להיות שהם נמצאים בלב הישובים.

משמעות הוצאת המקרקעין מחוץ לקו הכחול הינה פגיעה כלכלית בשווי הקרקע והבנוי עליה. למעשה, נכס אשר הוצא מחוץ לאדמות מדינה הפך לבעל מום קנייני בעקבות המצב המשפטי החדש של הנכס. כיום מספר בעלי זכויות במקרקעין מנהלים תביעות מול המנהל האזרחי בגין ירידת ערך. נכון לכתיבת שורות אלה, לא ידוע לי אם קיימת הכרעה בגין תביעות אלה.

בכדי שלא נגיע שוב למצב דומה לזה של עמונה, בו עלול בית המשפט להורות על הריסת מבנים של מתיישבים אשר הקימו את ביתם בתום לב,  עלתה הצעת חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון – " חוק ההסדרה ". חוק ההסדרה, כשמו כן הוא, נועד להסדיר את מעמדם המשפטי של מבנים אשר נבנו על קרקעות בבעלות פרטית ביהודה ושומרון. על פי מחקר שפרסמה תנועת רגבים, בהתיישבות היהודית ביו"ש קיימים כיום מעל 2000 מבנים של מתיישבים יהודים אשר בנויים על קרקעות בבעלות פרטית (לאו דווקא כתוצאה מסימון הקו החדש).
חוק ההסדרה מורה לעכב את צווי ההריסה שניתנו כנגד מבנים אשר הוקמו ביהודה ושומרון על קרקע שהינה קרקע פרטית או קרקע לא מוסדרת, בתנאי שמבנים אלו נבנו בהסכמת הרשויות או בתום לב. במהלך תקופת העיכוב יוסדר מעמדה המשפטי של הקרקע, או תינטל מהבעלים זכות השימוש בקרקע וזכות זו תועבר למתיישבים. כמו כן יינתן פיצוי כספי לבעלי הקרקע. חוק זה אינו חל על בתים אשר לגביהם קיים פסק דין חלוט של בית משפט המחייב להרסם.

ישנן שלוש חלופות לפיצוי בעלי הקרקעות על פי בחירתם:

1. אפשרות של קבלת דמי שימוש שנתיים בערך של 125% מהשימוש בפועל.
2. אפשרות של קבלת דמי השימוש של תקופה בת 20 שנה מהוונים להיום גם כן בערך של 125% מהשימוש בפועל.
3. קבלת קרקע חלופית שוות ערך.

 

לסיכום, חוק ההסדרה הינו פתרון זמני ונקודתי שניתן לקרקעות פרטיות שעליהם נבנו בתי מתיישבים בתום לב, כמו במקרים של הוצאת מבנים מהקו הכחול.  חשוב לציין כי המנהל האזרחי אינו מעדכן את המתיישבים כי ביתם הוצא משטח אדמות המדינה בעקבות השינויים של מתווה הקו הכחול. כך נוצר מצב בו תושבים רבים אינם מודעים לכך שביתם ממוקם כיום מחוץ לשטח אדמות המדינה ולמעשה יכול להיות כי הם יושבים על קרקעות פרטיות, וזכויותיהם הקנייניות והמשפטיות בנכס אינן דומות לזכויות ערב הוצאתם מתחומי הקו.